elodea (elodea_2) wrote,
elodea
elodea_2

למה אני לא אכתוב סיפור אהבה.

בגיל שתיים עשרה התחלתי לקרוא מדע בדיוני, והסופר הראשון שלי היה אסימוב.
הרובוטים שלו כל כך הסעירו אותי, עד שהתחלתי לכתוב סיפור רובוטים בעצמי. 
אפוס, למעשה.
זה היה אמור להיות ספר מרתק, עמוס פיתולי עלילה, מסעות בזמן, מרדפים ורובוטים.
המון רובוטים.
כתבתי את הסיפור הזה במשך חודשים, והפסקתי אי שם בעמוד שלוש עשרה, בעיקר בשל חוסר זמן.
עברתי לסיפור רובוטים שני, ולאחר מכן לשלישי, ואז הבנתי את מה שמנסים ללמד כותבים מתחילים - אי אפשר לכתוב יצירות של מישהו אחר. אפשר לכתוב רק את עצמך.
ואני, כך גיליתי, לא יודעת לכתוב סיפורי רובוטים.
לא ניסיתי שוב לכתוב מדע בדיוני קשה בכוונה תחילה, ולאף סיפור שלי לא השתרבב ולו בדל רובוט. 

כבר שבועות מסתובב לי בראש סיפור אהבה. אני משתוקקת לכתוב אותו - הוא מקסים בעיני. הדמויות, הרקע - הכל מקורי וחדשני ולא נכתב מעולם. הבעיה היא שאין לי עלילה. זאת אומרת - שני אנשים שנפגשים זה לא מספיק לסיפור.  לכן אתמול בצהריים תכננתי לכתוב פוסט שכותרתו "דרושה עלילה", והתקציר שלו הוא שיש לי דמויות, יש לי רקע, אבל אין לי עלילה מספיק טובה לקפל את הכל בתוכה. תכננתי להוסיף קצת על הרהורי היצירה, תסכולי הכתיבה והנסיון לפרוץ את הציניות המוטבעת בי.
זה היה פוסט מוצלח מאד, לדעתי.

ואז התחלתי לקרוא את "אשתו של הנוסע בזמן."

(אזהרת ספוילרים מכאן ועד סוף הקטע)

ככה כותבים סיפור אהבה.
רגיש, עדין, מתקפל שוב ושוב, מדלג על פרטים, מסתובב בין נקודות מבט.
כואב.

קודם כל - לא הייתי בטוחה שזה באמת מדע בדיוני. בשביל שסיפור יהיה מד"ב, בעיני, המדע צריך להיות הציר העקרי שלו. בעיה מדעית חייבת לעמוד בבסיסו ולא להיות סתם קישוט לעלילה.
"רסיסים של כבוד", למשל, יכול היה להיות סיפור פנטזיה באותה מידה. צריך רק להחליף את הנפצרים בלחשים, את החלליות בסוסים מהירים, את הרופאים במכשפים, ואת הקיסר ב.....
טוב, הוא יכול להשאר קיסר.
הנקודה היא שבסיפור הזה המדע לא חשוב לעלילה (הוא כן נעשה קריטי ב"בריאר").

אצל אסימוב, לעומת זאת, לא ניתן להחליף את המדע בפנטזיה. הבסיס והפתרון הם בעיות מדעיות. יש לו סיפור שבו הבלש מגלה את זהות הרוצח רק על בסיס כמות קרינת השמש שמגיעה אל פלנטת הבית של הרוצח בהשוואה לקרינה במקום שבו בוצע הרצח.
יכולת חיזוי העתיד של הארי סלדון מפותחת כשילוב מתמטי-פסיכולוגי, והיא נתקלת בבעיות שעומדות בבסיס השיטה.
אי אפשר להחליף את הרובוטים באנשים תחת כישוף, אי אפשר להפוך את סוזן קלווין לקוסמת, ואם מישהו ינסה לגעת בפאוול ודונובן...
בקיצור - אם נוטלים את המדע מסיפורי אסימוב נשארים בלי סיפור בכלל. 

אז - האם "אשתו" הוא סיפור מדע בדיוני?
לא.
כמובן שלא.
נסיעה בזמן לא מספיקה כדי להפוך את הסיפור למדע בדיוני. 
נניח שמכשפה רעה הטילה לחש על הזוג ומנעה מהם להפגש עד גיל 20 של קלייר.
ונניח שהרופא הוא קוסם שמנסה להתיר את הקללה.
אפשר להוריד את כל השטויות לגבי אפילפסיה ואא"ג, למחוק את החלקים של התרופות, והסיפור לא יפגע מכך בכלל.

כי זה סיפור אהבה, ואהבה היא הציר הראשי שלו. 
וככזה - הוא נפלא. 

ניפינגר יוצרת הקבלה בין האבא האלכוהוליסט הנעדר של הנרי לבין ההעדרויות הממשיות שלו מחיי אשתו ובתו. היא משווה בין השיר שלוסיל כותבת לבתה לבין התמונה שקלייר מציירת לאלבה.
היא לא טורחת להסביר הכל, ולא צריך להסביר. חלק מהיופי בסיפור הוא בפערים שבתוכו. בחוסר הידע. (אפילו שעדיין אני רוצה לדעת מתי אלישיה ראתה את הנרי ערום בפעם הראשונה, ומה הלן אמרה לו בחתונה). 

הסיפור רווי בקטעים מרפרפים, כאשר החיים שלהם משיקים, והפערים בינהם מודגשים על ידי עדינות הרגע.
יום ההולדת השמונה עשרה של קלייר, כאשר הנרי קרוב לסוף חייו, והיא רק מתחילה אותם.
יום ההולדת הארבעים ושלושה של הנרי, כאשר הוא כבר יודע כיצד חייו יסתיימו, אך היא עדיין לא. 
הבדיחה של קימי בחתונה שהופכת למציאות כאשר קלייר נכנסת להריון.
וכמובן, תחושת האחדות של הנרי ואלבה, כאשר מספר הנוסעים בזמן מכפיל את עצמו אחרי הלידה שלה, בניגוד לאומללות המתעצמת של קלייר, שקיבלה כל מה שרצתה, אך נשארה לבד.

ניר יניב אמר שכאשר קוראים משהו שנהנים ממנו צריך לנתח אותו, להבין ממה בדיוק נהנינו, ואז להשליך מכך על הכתיבה שלנו. 
ניסיתי, באמת.
הדיאלוגים בספר לא משהו, התיאורים לוקים בחסר, ההורים סטראוטיפים.
אבל המכלול מושלם.
ואני לא מסוגלת לעשות משהו דומה.

אז הנה ההשלכה על הכתיבה שלי - 
את האזהרה קיבלתי הפעם מראש - אני לא אכתוב סיפור אהבה כי עשו את זה לפני, וטוב יותר. 

לכו לקרוא - ספר נפלא עד דמעות.
Tags: קנאת סופרים
Subscribe
  • Post a new comment

    Error

    default userpic
    When you submit the form an invisible reCAPTCHA check will be performed.
    You must follow the Privacy Policy and Google Terms of use.
  • 5 comments